אנחנו נהנים לפזם "הו ברצלונה, ברצלונה" ולהגיע בהמונינו אל בירת קטלוניה המדהימה. כולנו יודעים להסביר בדיוק כיצד מגיעים משדה התעופה, אילו אטרקציות אסור להחמיץ ומהי המסעדה הכי שווה על הרמבלס – אך גם אם אתם חובבים מושבעים של העיר היפהפייה, הנה כמה עובדות שכנראה לא ידעתם עליה. הנה זה בא:
-
העיר השניה בגודלה בספרד –
ברצלונה היא אמנם לא בירת ספרד הרשמית, אך היא קוטפת את תואר "העיר השנייה בגודלה בספרד" בקלות. בעיר מתגוררים מעל ל-מליון ו-600 אלף תושבים, רובם קטאלנים שורשיים, חלקם ספרדים וכ- 250,000 מהתושבים הם מהגרים שהגיעו ממדינות אחרות ונשארו בה.
-
ספרדית בניחוח צרפת –
הידעתם? בשנת 1808 סיפח נפוליאון המפורסם את ברצלונה והפך אותה לחלק מהאימפריה הצרפתית. את אחיו ז'וזף מינה כמלך ספרד וההנהגה הזו שלטה במדינה עד שנת 1814, אז תם שלטון הקרואסון והבגט ובסיוע בריטי – הפילו הספרדים את הכיבוש הצרפתי.
-
הסכם ידידות תל אביב-ברצלונה –
אם אתם ממש אוהבים את ברצלונה, ייתכן ויש לכך שורשי ידידות קדומים שנחנכו באופן פורמלי בינינו לבינם. בשנת 1998 נחתם הסכם ידידות בין תל אביב לברצלונה, במסגרתו חולקות שתי הערים ידע, תרבות, תשתיות ואפילו אינטרנט אלחוטי. בדומה לברצלונה, גם תל אביב היא עיר חוף ומורשת עולמית – ולכן הבחירה בין השתיים הייתה טבעית.
-
לא למלחמות שוורים –
מלחמות שוורים היו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה בכללותה ומההיסטוריה הספרדית בפרט, אך החל משנת 2012, בתום דיונים סוערים – בית המשפט המקומי הכריע בסוגיה והטיל איסור גורף לקיום מלחמות שוורים בקטאלניה. הדיונים בנושא היו סוערים במיוחד. מצד אחד עמדו תומכי מלחמות השוורים לדורותיהם ומעברו השני תומכי זכויות בעלי החיים – האחרונים, כאמור, נצחו במערכה.
-
כמה יהודים היו בברצלונה –
לאורך ההיסטוריה, יש אינספור עדויות על קהילה יהודית גדולה שהתגוררה בברצלונה. הזמן בו שגשגה יותר מכל היה במאה ה-9 לספירה, אז היו בברצלונה חכמי דת יהודיים רבים, היהודים קיימו אורח חיים דתי באופן חופשי והתערו בקהילה הכללית בהצלחה. עם זאת, כשפרצה המגפה השחורה, מעמדם של היהודים הלך וירד – עד לביזיון של ממש. יהודים הוכרחו להתנצר, הואשמו בחילול לחם הקודש והוקעו מהחברה. בראשית המאה ה-20 המצב השתפר להפליא, כשיהודים מארצות אחרות הגיעו להשתקע בעיר. כיום מונה הקהילה היהודית בברצלונה כ-5,000 יהודים, והיא נחשבת לגדולה ביותר בכל ספרד.
-
עצמאות קטלאנית –
הקרב הניטש בין המקומיים המעוניינים לשמור על עצמאותם הקטלאנית לבין יתר האומה הספרדית השואפת לאיחוד כוחות – הוא קרב עתיק יומין. מאז ראשיתו של מחוז קטלוניה התושבים חוזרים ופונים אל השלטונות הספרדיים כדי לשמור על עצמאותם, והמאבקים הללו מגיעים עד כדי מרד, התקוממויות וחרם על השלטונות – ולהיפך. בשנת 2006, אחרי מאבקים בלתי פוסקים, הצליחו הצדדים להגיע להסכם פשרה הקובע כי מחוז קטלוניה ייחשב לאומה בפני עצמה, אך עם עצמאות חלקית, שכן הוא יהיה חלק בלתי נפרד מהשלטון הספרדי.